אלון לב, עו״ד
המסגרת הנורמטיבית החדשה ותחולת התיקון בזמן
תיקון מס׳ 3 לחוק החוזים (חלק כללי), התשפ״ו–2026, אשר נכנס לתוקפו ביום 7.1.2026, יצר שינוי מהותי בסעיף 25(א) לחוק, העוסק בפירוש של חוזה. השינוי המרכזי מפריד בין סוגי התקשרויות שונים ומציב כללי פרשנות נפרדים לחוזים עסקיים לעומת חוזים שאינם עסקיים. מבחינת התחולה בזמן, הוראת המעבר קובעת במפורש כי הנוסח החדש יחול רק על חוזים שנכרתו לאחר יום תחילתו של התיקון, או על חוזים שחודשו לאחריו. משמעות הדבר היא כי הדין אינו חל למפרע.
בתי המשפט כבר נדרשו לשאלת התחולה והבהירו כי אין להחיל את התיקון רטרואקטיבית על סכסוכים שנוגעים להסכמים מוקדמים. כפי שנפסק בהליך ת.א. (שלום ת״א) 7047-09-23 שלמה דנון נ' תשלוז פולג בע״מ, חוזים שנכרתו לפני יום 7.1.2026 ממשיכים להתפרש בהתאם לדין הקודם ולהלכות שפותחו בעקבות תיקון מס׳ 2. עיקרון זה אושר גם בפסיקת בית המשפט לענייני משפחה במסגרת ע״ר (משפחה ירושלים) 76299-05-25 מ״י נ' ר״י, שבה נקבע כי מועד הכריתה הוא המועד הקובע לעניין משטר הפרשנות החל.
ההשלכה המעשית של עקרון התחולה נוגעת ישירות להסכמים ארוכי טווח. כאשר צדדים מחדשים התקשרות מסחרית קיימת לאחר יום 7.1.2026, החוק רואה בפעולה זו כריתת חוזה חדש לחלוטין. כתוצאה מכך, חוזה ישן שהתנהל בעבר לפי עקרונות פרשנות מרוככים, עשוי להיכנס תחת כנפי המשטר החדש והקפדני בעת חתימה על תוספת הארכה. לעומת זאת, סכסוכים המשך שמתבררים בערכאות בגין הסכמים ישנים ימשיכו להיבחן לפי הכללים שחלו בעת חתימתם המקורית.
פרשנות חוזים עסקיים: עדיפות ללשון הכתובה ושני החריגים
עבור המגזר המסחרי, תיקון מס׳ 3 משנה את נקודת האיזון ומעניק בכורה ברורה ללשון המסמך הכתוב. לפי סעיף 25(א) המתוקן, כאשר מדובר בחוזה עסקי שלא נקבעו בו הוראות מפורשות בדבר אופן פרשנותו, נקודת המוצא המחייבת היא פרשנות לפי לשון החוזה בלבד. שינוי חקיקתי זה שואף להגביר את הוודאות המסחרית ולהפחית התדיינויות ממושכות סביב כוונות סובייקטיביות, מתוך הנחה כי גורמים עסקיים המלווים בייעוץ משפטי מגבשים את רצונם המדויק לתוך מסמך ההסכם.
בפסיקה שקדמה לתיקון, כמו בעניין ע״א 7649/18 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע״מ נ' רכבת ישראל בע״מ וכן במסגרת דנ״א 8100/19 ביבי כבישים עפר ופיתוח בע״מ נ' רכבת ישראל בע״מ, הוכרה החשיבות שבמתן משקל מרכזי לטקסט בחוזים סגורים. תיקון מס׳ 3 מעגן תפיסה זו בחוק, אולם הכלל אינו מוחלט: המחוקק קבע שני חריגים מוגדרים שבהם רשאי בית המשפט לפנות לנסיבות חיצוניות. החריג הראשון מתקיים כאשר מלשון החוזה עולה סתירה פנימית בין הוראותיו, והחריג השני חל במצבים שבהם היצמדות ללשון בלבד מובילה לתוצאה שאינה מתקבלת על הדעת.
כפי שנפסק בהליך ת.א. (מחוזי ת״א) 16283-06-23 שי״ת זהבי בע״מ נ' רדיו ללא הפסקה בע״מ, רק בהתקיים אחד משני החריגים האמורים נפתחת הדלת לבחינת אומד דעת הצדדים מתוך נסיבות העניין. גישה זו יושמה גם במסגרת דנ״א 3057-12-25 משה לוי נ' נכסי מלכת שבא-אילת, שם הובהר כי גבולות הטקסט מחייבים את הצדדים. צדדים לחוזה עסקי אינם יכולים עוד להסתמך בקלות על טענות בעל פה, אלא עליהם להקפיד כי כל הסכמה מהותית תנוסח במפורש.
חוזים שאינם עסקיים: שמירה על מבחן אומד הדעת ונסיבות ההתקשרות
בניגוד לחוזים עסקיים, המשטר הפרשני שחל על חוזים שאינם עסקיים נותר רחב וגמיש יותר. החוק קובע כי חוזה צרכני או פרטי, כמו גם חוזה עבודה, הסכם קיבוצי וחוזה אחיד, יפורשו לפי אומד דעת הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין כאחד. התיקון שומר כאן על המבחן שפותח בפסיקה בעקבות תיקון מס׳ 2, כפי שנותח בהרחבה בהליך רע״א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע״מ, המשלב בין הטקסט לבין ההקשר הרחב.
בבואו לקבוע את המשקל היחסי שיינתן ללשון לעומת הנסיבות בחוזה שאינו עסקי, בית המשפט נדרש לשקול שורה של שיקולים עובדתיים. בין היתר, נבחנים יחסי הכוחות בין הצדדים, קיומם של פערי מידע, יחסי אמון מיוחדים, רמת הפירוט של המסמך, מידת הניסיון של המתקשרים והשאלה האם הם נעזרו בייצוג משפטי בעת החתימה. יישום של עקרונות אלה בהקשר של יחסי עבודה ניתן לראות בהליך סע״ש (אזורי ת״א) 15516-05-20 יורי פריסטבקין נ' יובלים בשומרון 2003 בע״מ.
ההבחנה המעוגנת בחוק נועדה להגן על מתקשרים חלשים מפני ניסוחים חד-צדדיים או עמימים. בהסכמים שבהם צד אחד מכתיב את התנאים, או כאשר לא ניתן ייעוץ מקצועי, בית המשפט אינו מוגבל למילים היבשות בלבד. במקרים אלה, תכתובות דואר אלקטרוני, טיוטות, שיחות שהוחלפו במהלך המשא ומתן והתנהגות הצדדים לאחר החתימה ממשיכים להוות כלי ראייתי מרכזי לבירור כוונתם האמיתית, ובכך נמנע ניצול של פערי כוחות חוזיים.
הסכמת הצדדים על אופן הפרשנות והמגבלות הקוגנטיות
חידוש משמעותי שמביא עמו תיקון מס׳ 3 הוא ההכרה המפורשת באוטונומיה של הצדדים לקבוע בהסכם את מנגנון הפרשנות הרצוי להם. צדדים יכולים להסכים מראש כיצד יפורש החוזה ביניהם, ואף להגדיר אילו ראיות חיצוניות יהיו קבילות לצורך בירור מחלוקת עתידית. מנגנון זה מאפשר לחברות מסחריות לגדר סיכונים ולהחליט, למשל, כי מצגים שהוצגו במהלך המשא ומתן לא ישמשו כראיה בבית המשפט במקרה של סכסוך פרשני.
עם זאת, האוטונומיה החוזית אינה בלתי מוגבלת, והמחוקק קבע סייגים קוגנטיים, כלומר הוראות חוק שלא ניתן להתנות עליהן בהסכמה. ראשית, נקבע כי צדדים שלא היו מיוצגים בידי עורך דין בעת עריכת החוזה ייחשבו באופן אוטומטי כמי שלא הסכימו על אופן הפרשנות, גם אם נכללה בחוזה תניה כזו. שנית, אין תוקף להסכמה הנוגדת את הוראות סעיף 25(ב1) לחוק, וההסדרים המגנים על מתקשרים מסוימים גוברים על כל ניסוח חוזי סותר.
מכאן עולה כי לא ניתן להשתמש בסעיפי פרשנות אחידים וגורפים מבלי לבחון את טיב הצדדים להתקשרות. בעוד שבחוזה עסקי מורכב בין שתי חברות מיוצגות תינתן תוקף מלא לתניית פרשנות לשונית דווקנית, הרי שבחוזה שאינו עסקי או מול צד שאינו מיוצג, בית המשפט יתעלם מתניות אלה ויבחן את נסיבות המקרה לעומקן. הדבר מחייב בדיקה משפטית קפדנית של כל תבנית הסכם סטנדרטית לפני יישומה.
חידוש חוזים, מימוש אופציות ומלכודות ניסוח מעשיות
אחת הנקודות המעשיות הרגישות ביותר בעקבות התיקון נוגעת להסכמים שנכרתו לפני ינואר 2026 ועומדים לחידוש לקראת שנת 2027 ואילך. מאחר שהחוק קובע כי חידוש חוזה נחשב ככריתת חוזה חדש, הארכת הסכם שכירות מסחרי או הסכם אספקה ותיק מכפיפה את ההתקשרות כולה למשטר הפרשנות החדש. במצב זה, צדדים המסתפקים בעדכון סעיף התמורה והתקופה עלולים למצוא את עצמם כבולים לניסוחים ישנים שיפורשו מעתה בצורה מילולית צרה ונוקשה בהרבה.
קיימת חשיבות רבה להבחנה המשפטית בין חידוש יזום של חוזה לבין מימוש אופציה קיימת שהוגדרה מראש בהסכם המקורי. הארכה שנובעת ממימוש זכות חוזית קיימת אינה שקולה בהכרח לכריתה מחדש, אך הדבר תלוי באופן הניסוח ובפעולות שביצעו הצדדים בפועל. כאשר נעשים שינויים מהותיים בתנאים או שנחתם נספח הארכה חדש, גובר הסיכון שההסכם ייחשב כחוזה שנכרת מחדש ויוכפף לכללי סעיף 25(א) המתוקן.
מלכודת נפוצה נוספת נוגעת להסכמות מסחריות שנותרו מחוץ לנוסח הכתוב. אם, למשל, הוסכם בעל פה כי המשכיר יישא בעלויות החלפת תשתית ישנה אך בחוזה נותר סעיף כללי המטיל על השוכר את כל הוצאות התחזוקה, תחת המשטר החדש יקשה מאוד להוכיח את ההבנה החיצונית. כמו כן, סתירות בין גוף החוזה לבין נספחים טכניים או הצעות מחיר דורשות כעת הסדרה של מדרג מסמכים ברור ומפורש.
צעדים מעשיים לבדיקת התקשרויות ולניהול סיכונים
לאור המצב המשפטי שנוצר, מומלץ לכל גוף עסקי לבצע מיפוי סדור של מערך החוזים הקיים בארגון. הבדיקה הראשונית צריכה לסווג את החוזים לפי מועד כריתתם ולסמן התקשרויות הצפויות להגיע לסיומן או לעמוד בפני חידוש. לגבי חוזים שנכרתו לפני יום 7.1.2026, יש לזכור כי כל שינוי מהותי או הארכה יזומה עלולים להכניס אותם לתחולת התיקון, ולכן יש להיערך לכך מראש באמצעות בחינה כוללת של תנאי ההסכם.
בשלב השני, יש לוודא כי כל ההבנות המסחריות, ההחרגות וההסדרים המיוחדים מעוגנים במפורש בתוך גוף המסמך החתום ולא נותרים בתכתובות או בסיכומים בעל פה. אף שהתיקון עוסק בדיני פרשנות ואינו גורע מעילות כמו חוסר תום לב או הטעיה, נטל ההוכחה בחוזה עסקי הפך לכבד ומשמעותי בהרבה. בנוסף, חשוב להסדיר במפורש את היחס בין נספחים, הזמנות רכש והצעות מחיר, ולקבוע איזה מסמך גובר במקרה של אי-התאמה.
לפני קבלת החלטה על התקשרות או הארכת חוזה, ראוי לבחון את הנסיבות הפרטניות בליווי מקצועי של עורך דין. משרד עורכי דין אלון לב ושות' עומד לרשותכם לבדיקת מסמכי ההתקשרות, להתאמת תניות הפרשנות לאופי הפעילות העסקית ולליווי תהליכי משא ומתן. בחינה מוקדמת ומעמיקה של נוסח החוזים מאפשרת להגן על הזכויות המשפטיות, למנוע חשיפה למחלוקות מיותרות ולהבטיח ודאות מסחרית מרבית לאורך זמן.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית של נסיבות המקרה.
