אלון לב, עו״ד
המסגרת הנורמטיבית: עקרון ההסכמה בדיני הבוררות
הסכם בוררות יונק את תוקפו בראש ובראשונה מהסכמתם ההדדית של הצדדים להתדיין מחוץ לכותלי בית המשפט. סעיף 8(א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 קובע כי "נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי-הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או על ידי צד שלישי". תנאי מקדמי להפעלת סמכות זו הוא קיומו של הסכם בוררות תקף הקושר בין הצדדים לאותה מחלוקת.
בפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נקבע בעניין ת.א. 59134-11-23 יצחק יונה נ' פנגו פיי אנד גו בע"מ, מפי כב' השופט יצחק שרביט, כי תנאי ראשון למינוי בורר הוא שקיים הסכם בוררות בין הצדדים, וכי אף אם הסכם בוטל, תניית הבוררות שבו שומרת על תוקפה. עוד הודגש שם כי על פרשנות תניית בוררות חלים כללי הפרשנות החוזיים הרגילים, לרבות סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, שלפיו חוזה מפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מלשונו ומנסיבות העניין.
לצד בחינת לשון שטר הבוררות, שהיא המלמדת בראש ובראשונה על כוונת הצדדים, נפסק בעניין רע"א 133/08 שמשית כי במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה כדי ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את המחלוקות ביניהם. אולם, כאשר מתעוררת מחלוקת שבה מעורבים צדדים שלישיים, כגון חברה בע"מ שבעל מניותיה חתם באופן אישי, או לחלופין בעל מניות כאשר רק החברה חתומה, עולה השאלה האם הפרשנות הרחבה מאפשרת לכפות את ההליך על מי שלא חתם.
שלושת מעגלי ההרחבה לצירוף צדדים שלא חתמו על ההסכם
הפסיקה פיתחה שלושה מעגלי הרחבה המאפשרים במקרים מסוימים להחיל את תניית הבוררות על צד שלא חתם עליה במפורש, כפי שסוכם בין היתר בעניין רע"א 5184/17 בראשית יהלומים בע"מ נ' בנימין נמדר. המעגל הראשון עוסק בצדדים המביעים הסכמה משתמעת לבוררות, הנלמדת מתוך כריתת החוזה, מערכת היחסים החוזית הכוללת או התנהגותם בפועל. המעגל השני מבוסס על סעיף 4 לחוק הבוררות, המרחיב את תוקף ההסכם לחליפיהם של הצדדים החתומים, כגון יורשים, מפרקים או גורמים שזכויות וחובות הועברו אליהם כדין.
המעגל השלישי כולל מקרים שבהם צד שלישי הסכים באופן מהותי להליך הבוררות או שהיה שותף לו, אולם הוא מנסה להתחמק ממנו בהמשך בהסתמך על טענות פורמליות של היעדר חתימה. במסגרת זו נבחנו בפסיקה שיקולים של קשר הדוק לסכסוך, חיוניות הצד לבירור המחלוקת ומניעת פיצול הליכים מסרבל, כפי שעלה בהחלטות שונות כגון רע"א 1950/20 זוהר יפה נ' יהושע דיאמנט ורע"א 9542/06 נתן ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות בע"מ.
בנוסף, בעניין רע"א 6574/13 אפרת עמרם נ' יהודה רגב, אושר צירופם של בעלי מניות ומנהלים להליך בוררות כאשר מאופן חתימתם על ההסכם ומכלול הנסיבות עלה כי הם התחייבו באופן אישי לבוררות, ובכך הוחל עליהם המעגל הראשון. מנגד, בעניין רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ, הודגש כי לא ניתן לצרף בעלי שליטה ללא בסיס הסכמי ברור החורג מגבולות ההסכמה המקורית שגובשה בין הצדדים.
ההלכה העדכנית: שלילת עילת הרמת המסך כמקור עצמאי לצירוף
בעבר נטו ערכאות מסוימות להרחיב את מעגל הצדדים לבוררות באמצעות דוקטרינת הרמת המסך, תוך הישענות על הטענה כי החברה היא כלי שרת בידי בעל השליטה או כי קיים קשר הדוק ובלתי נפרד בין פעילות התאגיד לבין בעל מניותיו. גישה זו יושמה למשל בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ת.א. 24838-05-24 גדעון פישמן נ' תאי השקעות וסחר בע"מ, שבה נקבע כי די בכך שבנסיבות העניין צודק ונכון לצרף את בעל השליטה לבוררות כדי לייחס לו את התניה.
אולם פסק דין זה נהפך בבית המשפט העליון בעניין רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' גדעון פישמן ו-29 אח'. כב' בית המשפט העליון הבהיר מפורשות כי אף אחת מחלופות סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 אינה יכולה לשמש אכסניה לייחוס הסכם בוררות שעליו חתם בעל מניות לחברה עצמה, או לייחוס הסכם שחתמה החברה לבעל מניותיה. נקבע כי לא ניתן להסתמך על שליטה, היקף אחזקות או מעורבות ניהולית בלבד כדי לכפות בוררות בהיעדר הסכמה.
בפסק הדין בעניין תאי השקעות נקבע: "בהינתן שמקור ההצדקה למעגל השלישי הוא הסכמת הצדדים כאמור, הרי שככל שקיימות אינדיקציות להסכמה אישית מצד אותו בעל דין שלא חתם על הסכם הבוררות, צירופו להליך יכול להיעשות מכוח המעגל הראשון... לכך יש להוסיף כי לא מן הנמנע שבנסיבות מסוימות כלים משפטיים אחרים יוכלו להביא לחיובו של בעל דין שאינו חתום על הסכם בוררות להצטרף להליך הבוררות, כגון דיני השליחות... כמו גם השתק ומניעות".
עילות חלופיות: שליחות, התנהגות, השתק ומניעות
לאור צמצום השימוש בהרמת מסך, צד המבקש לצרף חברה או בעל מניות שלא חתמו על תניית הבוררות נדרש לבסס עילה משפטית עצמאית מדיני החוזים והשליחות. דיני השליחות עשויים לחול כאשר מוכח כי בעל המניות פעל שלוח של החברה בעת החתימה על ההסכם, או כאשר נושא משרה חתם על ההסכם באופן המחייב את התאגיד, אף אם הדבר לא צוין במפורש בכותרת המסמך, כפי שצוין בעניין רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן.
דוקטרינת ההשתק והמניעות מהווה כלי משפטי מרכזי נוסף. כאשר צד שאינו חתום נוטל חלק פעיל במשא ומתן, מציג מצג שלפיו הוא כפוף להסכם, משתתף בפועל בישיבות הבוררות או מיוצג בהן מבלי להעלות התנגדות בזמן אמת, הוא עשוי להיות מושתק מלטעון להיעדר סמכות. בעניין רע"א 4095/12 מגנזי תשתיות ב.ג.מ בע"מ נ' סקיק חברה לעבודות עפר פיתוח בע"מ הודגש כי התנהלות המצביעה על הסכמה להרחבת מסגרת הבוררות עשויה ליצור מניעות דיונית.
מעבר לכך, בעניין רע"א 1196/14 טליע ג'רייס נ' אליאס עראף, נקבע כי כאשר אומד דעתם של הצדדים מצביע בבירור על כוונה להביא לפתרון כולל ומלא של המחלוקת, ניתן בנסיבות מתאימות לצרף גורם הקשור קשר הדוק לסכסוך ולאחד מבעלי הדין. עם זאת, נדרשת תשתית ראייתית מוצקה המוכיחה הסכמה משתמעת של אותו גורם, ואין להסתפק בעצם היותו ישות קשורה או בעלת עניין כלכלי בתוצאות ההליך.
ההיבט הדיוני: שלבי הפעולה ובקשות למינוי בורר וסעדים זמניים
כאשר מתעורר סכסוך והצדדים אינם מגיעים להבנות על זהות הבורר, הדין קובע מסלול פרוצדורלי מוגדר. סעיף 8(ב) לחוק הבוררות מחייב את המבקש לפנות לצד שכנגד בהודעה בכתב, להציע בורר ולדרוש הסכמה למינויו. פנייה זו מהווה דרישת מיצוי הליכים מחייבת, ורק אם הצד השני אינו נענה בתוך שבעה ימים ממועד מסירתה, ניתן לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה למינוי בורר לפי תקנה 4 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968.
בפסיקה נקבע כי בקשה למינוי בורר המוגשת לבית המשפט צריכה להיתמך בתצהיר המאמת את העובדות, כגון עצם כריתת ההסכם, התגלעות הסכסוך, משלוח ההודעה המוקדמת והיעדר מענה. כפי שהובהר בת.א. 43463-06-23 סלים מוהדב נ' יוסף מגידיש, תצהיר מטעם עורך הדין המייצג אינו מהווה תחליף ראוי לאימות עובדות המצויות בידיעתו האישית של בעל הדין, ולכן יש להקפיד על צירוף תצהיר אישי של המבקש עצמו.
במצבים שבהם נדרש סעד דחוף, כגון צו עיקול זמני בטרם מונה בורר, מקנה סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות סמכות לבית המשפט ליתן סעדים אלה. בהתאם לסעיף 16(ב) לחוק, כפי שנקבע ברע"א 26220-12-24 שמואל דוד כהן נ' מרכז מוסדות סאטמאר בני ברק, רשאי בעל דין לפנות לבית המשפט לקבלת סעד זמני לאחר מתן ההודעה המוקדמת לפי סעיף 8(ב), מבלי להמתין להשלמת הליך המינוי בפועל.
סיכום והמלצות מעשיות לבירור מוקדם
בטרם נקיטת הליכים לצירוף צד שלא חתם על תניית בוררות, יש לבחון בקפידה את כלל המסמכים, ההתכתבויות ונסיבות ההתקשרות. יש לבדוק האם קיימות ראיות בכתב או בהתנהגות המעידות על הסכמה משתמעת, האם החותם שימש כשלוח מוסמך של התאגיד, והאם נוצרו מצגים המקימים השתק ומניעות. הסתמכות גרידא על עילת הרמת מסך או על קשר תאגידי אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה.
בנוסף, יש להקפיד על עמידה מלאה בדרישות הפרוצדורליות הקבועות בסעיף 8 לחוק הבוררות, לרבות מתן התראה בכתב ומתן שהות של שבעה ימים בטרם פנייה לערכאות. עמידה בכללים אלה מונעת טענות לסרבול דיוני או דחיית בקשות על הסף בשל פגמים פרוצדורליים, ומאפשרת בירור ענייני של תוקף התניה והיקף תחולתה על הגורמים המעורבים.
סוגיית צירופם של צדדים לא חתומים לבוררות מעמידה שאלות משפטיות וראייתיות מורכבות, התלויות בנסיבותיו הייחודיות של כל מקרה. בחינה מדוקדקת של מערך ההסכמים, טיב היחסים המשפטיים וההתנהלות בזמן אמת עשויה להתוות את האסטרטגיה הדיונית המתאימה. לבירור פרטני של נסיבות הסכסוך והמסמכים הרלוונטיים, ניתן לפנות למשרד עורכי דין אלון לב ושות'.
המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית של נסיבות המקרה.
