מדור · ליטיגציה ובתי משפט← כל המאמרים

ליטיגציה ובתי משפט

צירוף חברה או בעל מניות להליך בוררות כאשר רק אחד מהם חתום על ההסכם

ככלל, הליך בוררות מחייב רק את הצדדים שחתמו על ההסכם. צירוף חברה בע"מ או בעל מניות שלא חתמו מתאפשר רק במקרים חריגים שבהם מוכחת הסכמה מהותית או משתמעת, שליחות, מניעות או מעמד של חליף לפי סעיף 4 לחוק הבוררות. על פי ההלכה העדכנית, שליטה תאגידית או עילת הרמת מסך לפי סעיף 6 לחוק החברות אינן מספיקות כשלעצמן לייחוס תניית בוררות לצד שלא חתם.

אלון לב, עו״דפורסם 18 בספטמבר 2026

תשובה מהירה

הסכם בוררות יונק את כוחו מהסכמת הצדדים. צירוף צד שלא חתם עליו, כגון חברה או בעל מניותיה, מחייב הוכחת הסכמה משתמעת מפורשת, יחסי שליחות או השתק. בית המשפט העליון קבע כי אין די בזיקה תאגידית, בשליטה או בהרמת מסך לפי חוק החברות כדי לכפות בוררות על גורם שלא התחייב לכך בהסכם.

גבולות ההסכמה החוזית ומעמדם של גורמים שלא חתמו על תניית הבוררות

סכסוכים מסחריים רבים מעלים שאלה מורכבת כאשר צד מבקש לברר מחלוקת במסגרת בוררות, אך דורש לצרף להליך גם חברה בע"מ או בעל מניות שלא חתמו ישירות על החוזה. נקודת המוצא בדין היא שהליך הבוררות מבוסס על רצון הצדדים ועל הסכמה הדדית מפורשת. תניית בוררות היא יציר כפיו של חוזה, ולפיכך היא מחייבת בראש ובראשונה רק את הישויות המשפטיות שהתקשרו בה וחתמו על גבי המסמך. כאשר צד אחד הוא בעל מניות והצד האחר הוא החברה שבבעלותו, מדובר בשתי אישויות משפטיות נפרדות, ואין לראות בחתימתו של האחד כחיוב אוטומטי של האחר.

עקרון היסוד של דיני הבוררות קובע כי אין לכפות על בעל דין להתדיין בפני בורר ללא הסכמתו. הלכה זו הודגשה בשורה של פסקי דין, ובהם רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' גדעון פישמן ו-29 אח', שם נקבע כי מקור ההצדקה המרכזי לבוררות נעוץ בהסכמת הצדדים. לכן, טענה שלפיה יש לסכסוך קשר ישיר לפעילות החברה אינה מספקת כדי להרחיב את מעגל המתדיינים. נדרשת תשתית ראייתית המוכיחה כי הגורם הלא חתום הביע נכונות מהותית להכפיף עצמו למנגנון הבוררות שנקבע בהסכם.

בחינת תוקפה של תניית בוררות נעשית לפי כללי הפרשנות הנהוגים בדיני חוזים, המעוגנים בהוראת סעיף 25 א לחוק חוק החוזים חלק כללי, תשל"ג-1973. בהתאם להלכה, חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין. כפי שציין כבוד השופט יצחק שרביט בפסק הדין ת.א. 59134-11-23 יצחק יונה נ' פנגו פיי אנד גו בע"מ, לשון ההסכם היא המלמדת בראש ובראשונה על כוונת הצדדים. על כן, הרחבת התנייה לעבר צדדים שלישיים נעשית בזהירות רבה.

שלושת מעגלי ההרחבה שנקבעו בפסיקה לצירוף צדדים להליך הבוררות

בפסיקת בתי המשפט הוכרו שלושה מעגלים המאפשרים לצרף להליך בוררות גורם שלא חתם על ההסכם הפורמלי. המעגל הראשון עוסק בקיומה של הסכמה משתמעת וממשית של אותו גורם להצטרף להסכם, הנלמדת מנוסח החוזה, מנסיבות כריתתו ומהתנהגות הצדדים. המעגל השני מבוסס על סעיף 4 לחוק חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, הקובע כי הסכם בוררות מחייב גם את חליפיהם של הצדדים. המעגל השלישי נוגע למצבים שבהם צד מסוים נתן הסכמה מהותית לבוררות אך מנסה להתחמק ממנה בטענות פורמליות.

סיווג זה סוכם בין היתר בעניין רע"א 5184/17 בראשית יהלומים בע"מ נ' בנימין נמדר, תוך הדגשה כי צירוף גורם זר להסכם שמור למקרים חריגים בלבד. במסגרת המעגל הראשון, בית המשפט בוחן האם חתימת בעל המניות נעשתה בפועל גם בשם התאגיד, כגון במקרים שבהם ההסכם נוסח בלשון המטילה חובות ישירות על החברה. כמו כן, בעניין רע"א 6574/13 אפרת עמרם נ' יהודה רגב אושר צירוף מנהלים ובעלי מניות לאחר שהוכח כי התחייבו אישית לתניית הבוררות מתוך אופן חתימתם על המסמכים.

בנוסף לכך, המעגל השלישי הוחל בעבר בפסקי דין כגון רע"א 1950/20 זוהר יפה נ' יהושע דיאמנט וכן רע"א 9542/06 נתן ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות בע"מ, במצבים שבהם החברה נשלטה במלואה בידי הצד החתום והייתה צד חיוני למניעת פיצול הדיון. יחד עם זאת, החלת המעגל השלישי מותנית בקיומן של אינדיקציות ברורות להסכמה אישית, ולא ניתן להסתפק בטענה כוללנית בדבר יעילות דיונית כדי לכפות התדיינות מחוץ לכותלי בית המשפט.

צמצום השימוש בדוקטרינת הרמת מסך לצורך החלת תניות בוררות

בעבר נעשו ניסיונות להסתמך על סעיף 6 לחוק חוק החברות, תשנ"ט-1999 לצורך צירוף בעלי מניות או חברות קשורות לבוררות בטענה של הרמת מסך. ואולם, בפסק הדין המנחה בעניין רע"א 66369-02-25 תאי השקעות וסחר בע"מ נ' גדעון פישמן ו-29 אח' הובהר כי הרמת מסך ההתאגדות אינה יכולה לשמש אכסניה משפטית לייחוס הסכם בוררות למי שלא חתם עליו. בית המשפט העליון הפך את החלטת בית המשפט המחוזי וקבע כי אין לכפות בוררות על בעל שליטה או חברה רק משום שצודק לעשות כן בנסיבות המקרה.

ההלכה העדכנית קובעת מפורשות כי עצם השליטה התאגידית, שיעור האחזקות במניות או המעורבות הניהולית של אדם בחברה אינם מהווים תחליף להסכמה חוזית. דברים דומים נקבעו גם בעניין רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל בע"מ, שם נקבע כי לא ניתן להוסיף עילת הרמת מסך בהבל פה כדי להרחיב את תחומי הבוררות מעבר להסכמה המקורית. עקרון האישיות המשפטית הנפרדת נותר שריר וקיים, והוא מונע פגיעה בזכות היסוד לגישה לערכאות ללא בסיס הסכמי מוצק.

לפיכך, בעל דין המבקש לצרף חברה או בעל מניות שאינם חתומים חייב לבסס את בקשתו על מקורות משפטיים עצמאיים המוכרים בדין. מקורות אלה כוללים את דיני השליחות, לפיהם החותם פעל כשלוח של החברה, או דוקטרינות של השתק ומניעות מכוח התנהגות, כפי שנדונו בעניין רע"א 3925/12 חן רונן נ' עו"ד יובל כהן. התנהלות של חברה המשתתפת בפועל בהליך הבוררות או מציגה מצג שלפיו היא כפופה לו עשויה להקים מניעות מלטעון להיעדר סמכות בשלב מאוחר יותר.

הפעלת סעיף 8 לחוק הבוררות וסמכות בית המשפט במינוי בורר

כאשר מתעוררת מחלוקת בנוגע לתחולת התנייה או כאשר התנייה שותקת לגבי זהות הגורם הממנה, מוסדר המנגנון בסעיף 8 לחוק חוק הבוררות, תשכ"ח-1968. סעיף 8 א קובע כי אם נתגלע סכסוך בעניין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר, רשאי בית המשפט למנותו. כפי שנפסק בעניין ת.א. 59134-11-23 יצחק יונה נ' פנגו פיי אנד גו בע"מ, תנאי מקדמי ראשון להפעלת הסמכות הוא הוכחת קיומו של הסכם בוררות תקף ומחייב, והתנאי השני הוא שהסכסוך הקונקרטי אכן נכלל בגדרו של אותו הסכם.

סמכותו של בית המשפט לפי סעיף 8 היא סמכות שבשיקול דעת. בהתאם לפסיקה, בית המשפט ייטה לקיים את כוונת הצדדים ולמנות בורר, אלא אם מתקיימות נסיבות כבדות משקל המצדיקות סטייה מהעיקרון של כיבוד הסכמים. עם זאת, כאשר הבקשה כוללת דרישה למינוי בורר שידון גם בעניינו של צד לא חתום, יידרש בית המשפט לבחון בקפדנות האם הוכחה תחולת ההסכם לגבי אותו צד, ובמידת הצורך יפוצל הדיון כך שהבוררות תתנהל רק בין הצדדים החתומים.

במקרים שבהם הצדדים קבעו מנגנון מינוי באמצעות צד שלישי, סמכות בית המשפט מעוכבת עד למיצוי הפנייה לאותו גורם. הלכה זו נקבעה בעניין רע"א 6353/17 אלברט פוני נ' אופק עד פיננסים 2014 בע"מ, שם הובהר כי רק אם המנגנון המוסכם אינו ניתן להפעלה, כגון שהגוף הממנה אינו קיים עוד, יתערב בית המשפט וימנה בורר בעצמו. כאשר אין מנגנון מוסכם כלל, חלה החובה לפעול לפי סעיף 8 ב לחוק.

סדרי הדין, דרישת ההודעה המוקדמת והגשת הבקשה לבית המשפט

בטרם פנייה לערכאות בבקשה למינוי בורר, מחייב החוק נקיטת הליך מקדים של משלוח הודעה בכתב. בהתאם לסעיף 8 ב 2 לחוק חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, על המבקש לפנות לצד שכנגד, להציע בורר ולדרוש את הסכמתו למינוי. על פי הפסיקה, כפי שנקבע בעניין רע"א 9649/09 משה בן דוד חברה לבנין בע"מ נ' עיריית חיפה, דרישה זו מהווה מיצוי הליכים מוקדם וחיוני, ורק אם הצד שכנגד אינו נענה בתוך שבעה ימים מיום מסירת ההודעה, קמה הזכות לעתור לבית המשפט.

מבחינה דיונית, בקשה למינוי בורר מוגשת בהתאם להוראות תקנה 4 לתקנות תקנות סדרי הדין בעניני בוררות, תשכ"ט-1968. על הבקשה להיערך כבקשה בכתב ולהיתמך בתצהיר המאמת את מלוא התשתית העובדתית, לרבות קיומו של ההסכם, משלוח ההודעה המוקדמת ואישור מסירתה. בפסק הדין ת.א. 43463-06-23 סלים מוהדב נ' יוסף מגידיש הודגש כי תצהיר בא כוח אינו מהווה תחליף ראוי לתצהירו של בעל הדין עצמו כאשר מדובר בעובדות המצויות בידיעתו האישית.

הסמכות העניינית לדון בבקשה נקבעת לפי מהות הסכסוך בהתאם להגדרת המונח בית המשפט בסעיף 1 לחוק. לאחר התיקון לחוק, הסמכות אינה מסורה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי, אלא נגזרת מכללי הסמכות הכלליים. מקום השיפוט נקבע לפי תקנה 3 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, בין היתר לפי מקום עסקו או מגוריו של המשיב או המקום שבו נועדה להתנהל הבוררות.

סעדים זמניים, סיכוני פיצול הליכים ושיקולים מעשיים בניהול הסכסוך

במצבים דחופים, קיים צורך בהבטחת זכויות הצדדים עוד בטרם החלה הבוררות בפועל. סעיף 16 א 5 לחוק חוק הבוררות, תשכ"ח-1968 מסמיך את בית המשפט לתת סעדים זמניים, ובכלל זה צווי עיקול זמניים להבטחת תביעה. לפי סעיף 16 ב לחוק, כפי שיושם בעניין רע"א 26220-12-24 שמואל דוד כהן נ' מרכז מוסדות סאטמאר בני ברק, ניתן לפנות בבקשה לסעד זמני עוד לפני שמונה בורר, וזאת לאחר משלוח ההודעה המוקדמת לפי סעיף 8 ב לחוק.

אחד הסיכונים המרכזיים בניסיון לצרף צד שלא חתם על ההסכם הוא סכנת פיצול הדיון. אם בית המשפט יקבע כי תניית הבוררות מחייבת את בעל המניות בלבד אך אינה חלה על החברה, עלול התובע למצוא עצמו מנהל שני הליכים מקבילים: בוררות מול היחיד ותביעה בבית המשפט מול החברה. ניהול כפול כזה גורר הוצאות ניכרות ועלול להוביל להכרעות סותרות בסוגיות עובדתיות ומשפטיות זהות.

טרם נקיטת צעדים משפטיים, נדרש ניתוח מדוקדק של חוזה ההתקשרות, נוסח תניית הבוררות וההתכתבויות בזמן אמת. יש לבחון האם קיימות ראיות מוצקות להסכמה משתמעת או לשליחות של הצד הלא חתום. משרד עורכי דין אלון לב ושות' עומד לרשותכם לבחינה מעמיקה של נסיבות המקרה, ניסוח דרישות הדין וגיבוש האסטרטגיה הדיונית המיטבית לניהול סכסוכים מסחריים מורכבים.

מתוך תחום העיסוק: ליטיגציה ובתי משפט

המידע במאמר זה הוא כללי ואינו מהווה ייעוץ משפטי או תחליף לבדיקה פרטנית של נסיבות המקרה.

בקצרה

נקודות שחשוב לקחת מהמאמר

חתימת בעל מניות או חברה אינה מחייבת אוטומטית את הישות המשפטית האחרת בהסכם בוררות ללא הוכחת הסכמה עצמאית.

הלכת בית המשפט העליון קובעת כי לא ניתן להשתמש בדוקטרינת הרמת מסך כדי לכפות תניית בוררות על צד שלא חתם עליה.

צירוף צדדים לא חתומים מתאפשר רק בהתקיים הסכמה משתמעת, שליחות, מניעות מכוח התנהגות או מעמד של חליף לפי סעיף 4 לחוק הבוררות.

לפני הגשת בקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק, חובה לשלוח הודעה בכתב עם הצעת בורר ולהמתין שבעה ימים למענה.

על הכותב

אלון לב, עו״ד

מייסד המשרד, חבר לשכת עורכי הדין מאז 1999 ונוטריון מאז 2011. תחומי העיסוק: ליטיגציה אזרחית-מסחרית, מקרקעין, חוזים ובוררות - לצד שירותי נוטריון.

מתוך ניסיון של למעלה משני עשורים, אלון מצמיד את העבודה המשפטית למה שחשוב ללקוח בפועל, ומסביר מראש ובכנות את התמונה ואת הצעדים האפשריים.

לפרופיל המלא ולתחומי העיסוק ←

שאלות נפוצות

שאלות ותשובות

מידע כללי לקריאה מיידית, ולא ייעוץ משפטי קונקרטי. אם השאלה שלכם לא כאן - פשוט כתבו לנו.

האם ניתן לחייב חברה להצטרף לבוררות אם רק בעל המניות שלה חתם על ההסכם?

ככלל לא ניתן לחייב חברה להצטרף להליך בוררות רק משום שבעל מניותיה חתם על ההסכם. החברה היא אישיות משפטית נפרדת מזו של בעליה. כדי לצרפה יש להוכיח הסכמה עצמאית של החברה, במפורש או בהתנהגות, או לבסס עילה משפטית מוכרת כמו שליחות או מניעות. קשר ישיר לסכסוך אינו מספיק.

האם ניתן להסתמך על הרמת מסך כדי להחיל תניית בוררות על בעל שליטה?

על פי פסיקת בית המשפט העליון בעניין תאי השקעות, סעיף 6 לחוק החברות אינו משמש מקור להחלת תניית בוררות על מי שלא חתם עליה. שליטה מלאה בחברה, היקף אחזקות או מעורבות עסקית אינם מהווים תחליף להסכמה חוזית. לכן לא ניתן לצרף בעל מניות לבוררות מכוח עילת הרמת מסך בלבד.

מה יש לעשות כאשר תניית הבוררות אינה קובעת מנגנון למינוי הבורר?

כאשר התנייה שותקת, יש לפעול לפי סעיף 8 ב לחוק הבוררות. על הצד המעוניין לשלוח הודעה בכתב לצד שכנגד, להציע מועמד לתפקיד הבורר ולדרוש הסכמה למינויו. אם הצד שכנגד אינו משיב או מסרב בתוך שבעה ימים מיום מסירת ההודעה, ניתן לפנות בבקשה לבית המשפט המוסמך למנות בורר.

לאיזה בית משפט מוגשת בקשה למינוי בורר לפי חוק הבוררות?

הסמכות העניינית נקבעת לפי מהות הסכסוך וכללי הסמכות הרגילים של ערכאות השיפוט. לאחר התיקון לחוק, הסמכות אינה נתונה באופן בלעדי לבית המשפט המחוזי. אם הסכסוך הכספי או המהותי מצוי בסמכות בית משפט השלום, הבקשה תוגש לשלום. אם עניינו מצוי בסמכות בית המשפט המחוזי, הבקשה תוגש למחוזי.

האם חובה לצרף תצהיר לבקשה למינוי בורר המוגשת לבית המשפט?

כן, בקשה למינוי בורר מוגשת כבקשה בכתב וחובה לתמוך אותה בתצהיר המאמת את כל העובדות המפורטות בה. העובדות כוללות את קיומו של ההסכם, התגלעות הסכסוך, משלוח ההודעה המוקדמת והיעדר מענה. תצהיר של עורך הדין אינו תחליף מספק לעובדות המצויות בידיעתו האישית והישירה של בעל הדין עצמו.

מי מוסמך להטיל צו עיקול זמני בטרם מונה בורר בסכסוך?

בית המשפט המוסמך הוא הגורם בעל הסמכות לתת סעדים זמניים, לרבות צו עיקול זמני, לפי סעיף 16 לחוק הבוררות. הבורר אינו מוסמך להטיל סעדים אלה בטרם מונה. ניתן להגיש את הבקשה לסעד זמני לבית המשפט לאחר משלוח ההודעה המוקדמת בכתב לפי סעיף 8 ב לחוק הבוררות.

האם שתיקה של צד להצעה לקיים בוררות נחשבת לוויתור על זכותו?

אי מענה מיידי להצעה לקיים בוררות אינו מהווה כשלעצמו ויתור על תניית הבוררות. כדי להוכיח ויתור נדרשת התנהלות דיונית ממשית המלמדת על זניחת הזכות, כגון הגשת תביעה לבית המשפט תוך התעלמות מוחלטת מהתניה. שתיקה או חוסר תגובה מהירה אינם מונעים מבעל דין לעמוד בהמשך על זכותו לבוררות.

להמשך הקריאה