עבור עו״ד אלון לב, הכתיבה אינה רק מקצוע, כי אם דרך חיים. מדי יום, מפרסם עו״ד לב, פוסט קצר לאלפי עוקביו, במגוון נושאים, החל מהתרחשויות שקרו זה עתה בחייו האישיים והמקצועיים וכלה בזכרונות רחוקים מתקופת ילדותו, טבולים בהומור, ציניות והרבה חוכמת חיים.
ירדן ואני יצאנו מהמבוך המתיש של איקאה, עם החלטה איזה רהיט בטוח קונים, אז דחפתי עגלת משא ענקית והתחלתי לחפש אותו בין המעברים, לפי מה שהיה כתוב על הפתק עם המיקוםכשהגענו למיקום המדויק, המדף היה ריק לחלוטין, ואיזה עובד מחסן, הציע לי ללכת לבחור עם המחשב, שיתקתק ויבדוק, אולי נשאר אחד במלאי…אמרתי לעצמי שזה בזבוז מוחלט של זמן, כי אם הרהיט היה במלאי, הוא היה על המדף במחסן וירדן התאכזבה, שאי אפשר פשוט לחזור למבוך, ולקחת את הרהיט האחרון, שגם ככה מורכב ועומד שם למכירהרק כדי להראות לה שאני האבא הכי טוב בעולם, דחפתי את העגלה המטופשת לכיוון הבחור עם המחשב, וחיכיתי בתור ארוך של לקוחות מיואשים כמוני, שהראו לבחור פתקים של רהיטים, שלא נמצאים על המדףכשהגיע תורי, הבחור תקתק משהו במחשב, ואז אמר שממש ליד הקופה, מחכה ערימה ענקית של רהיטים ואפשר לקנות כמה שרוצים…פתק עם מיקום עאלק.איקאה ישראל IKEA Israel
עו״ד אלון לב
בדיוק לפני 4 שנים הייתי באיקאה וקניתי, בין היתר, ארונית מגירות למשרדאיקאה קצת דפקו אותי, אז סוכם שמחכה לי אצלם בדלפק פיצוי בסך 300 ₪, ככה און-דה-האוסלגמרי שכחתי מכל העניין, עד שהבוקר קפצתי עם ירדן שלי לאיקאה, קנינו כל מיני דברים, כולל ארונית מגירות חדשה, כמו זו שיש לי במשרד, ושילמתי עם הפיצוי שאשכרה עדיין חיכה לי אצלם בדלפקחזרנו עייפים והבטחתי לירדן שבהזדמנות הראשונה, אני לוקח מברגה ומרכיב לה את הארונית…אבל עדיין לא סיפרתי לה, שכבר 4 שנים אותה ארונית, מחכה לי במשרד, חדשה בקרטוןמעלה אבק.
עו״ד אלון לב
אז יצאנו לנופש, אצל חברים בקיבוץקיבלנו חוויה קומפלט, כולל לינה בחדרי אירוח, פינוי כלים בחדר-האוכל לתוך דיש-וושר ענק וכל המסביבעל שביל ירוק, סבתא ונכד מדוושים לאט, בדרך לגן הילדים השוקק, שפתוח גם עמוק לתוך אוגוסטחבר׳ה בני גילי, משכשכים במי הנחל הצמוד, מעלים זכרונות מהימים שעוד הגיעו מתנדבות לקיבוץניסיתי לדמיין, מה היה יוצא ממני, אם אני הייתי גדל בכזה מן מקום, עם מי הייתי מתחתן, איך היו נראים אם ילדיי…ואז ראיתי כמה בני נוער, יושבים בחבורות ומדברים פנים-אל-פנים, בלי טלפוניםבדיוק כמו שהיינו פעם.
עו״ד אלון לב
השבוע אחי ואני קפצנו לטבילה בנחל האסי, שסידר לנו אחד החברים בקיבוץשלושתנו בנחל, ואחי מספר לקיבוצניק הזה, על החוויה שעברנו במלון בחו"ל, ובזמן הזה אני צף על אבוב, ומקשיב לכל מילה שהוא אומרשעה שלמה, שאחי מספר לקיבוצניק הזה, על איזה שירות מעולה שקיבלנו במלון, איך המלצרים כירכרו סביבנו, ואמרו 'כן' לכל בקשה, ואיך הצוות ארח אותנו הכי-יפה-שבעולם, מרגע שדרכנו במקום ועד לשנייה שיצאנו בחזרהמה שמדהים שאחי לא הזכיר את חוף הים הפרטי, את בריכת האינפיניטי האינסופית, את האוכל, האלכוהול, האטרקציות בסביבה, ומילה אחת הוא לא אמר, על שום בחורה, עם או בלי בגד-יםכי מה שאחי דיבר עליו, זה משהו שקשה בימינו למצוא, וגם זה שנחרט לו הכי עמוק בזכרון , במילה אחת -שירות.
עו״ד אלון לב
לקוח חדש מתקשר אלי עכשיו ומתווכח איתי על כסףבן-אדם נורמטיבי, בעל עסק משגשג, אפילו איש משפחה, שמאוד התלהב מהעבודה שעשיתי בשבילו אבל המחיר ששילם נראה לו קצת יקר והוא רוצה מאוד שנמשיך ביחד, אבל מעכשיו בחצי מחירלא סכום גדול, בסך הכל כמה אלפי שקלים, שבשבילי ובשבילו זה באמת טיפה בים ועדיין הבן-אדם מתווכח ומתחיל לעלות על טורים, ואני רק סופג וסופגפתאום, הבן-אדם אומר לי ׳בטח שמעת על כל הרציחות שהיו במדינה׳ והתכוון לזה, שלא מזמן נרצח פה עורך-דין, ואני איך ששמעתי את זה, ישר נדחקה לי נורה אדומההפעלתי הקלטה ושאלתי אותו אם הוא מאיים עלי ברצח והוא כמובן ניסה להתחמק ועדיין ביקש שנמשיך לעבוד ביחד, אבל מבחינתי כבר לא היתה דרך חזרהבמקום אמרתי לו שאני מפטר אותו, גם החזרתי לו את כל הכסף שהוא התווכח עליו עד השקל האחרון, ואמרתי לו שלא יעז לפנות אלי יותר בחייםמדינה בהפרעה.
עו״ד אלון לב
כל חופשה של פעם, היתה נגמרת בדיוק אותו הדברדוד שלי, היה מטיל את כל כובד משקלו, על פנימית שחורה של רכב, מחבק אותה כמו שמחבקים בחורה, ומוציא ממנה את האוויר, עד טיפת הפסססס האחרונההמתנפחים של פעם, לא היו עשויים ניילון פושטי כמו היום, אלא אשכרה היו פעם חלק מגלגל של רכב, ולפני כל נופש, היינו עושים עצירה בתחנת דלק, וממלאים את הפנימית באווירבתור ילד, היה תמיד מצחיק אותי להסתכל עליו, מתגלגל בחול עם הפנימית, שוכב עליה בתנוחות שונות ומשונות, ומוציא לה את המיץ עד שהתעייפההפנימית כבר לא אותה פנימית והנופש לא אותו נופש, ורק אני מוצא את עצמי, בנעלי אותו דוד, מוציא למתנפחים את האוויר, באותה השיטה בדיוק, מוציא ונזכרכמה כיף היה פעם.
עו״ד אלון לב
בוקר, כולם עוד ישנים, אני מקבל אי-מייל מאדם שאני לא מכיר, מהצד השני של האוקיינוסעברית צחה, אולי אפילו צחה מדי, כזאת שמרמזת שמדובר בנסיך ניגרי או בניסוח של בינה מלאכותיתמסתבר שמדובר בלקוח פוטנציאלי, שהבינה כתבה לו 1 עמוד, על התביעה החדשה שהוא רוצה להגיש, ועוד 3 עמודים על הדרישות והציפיות שלו, מהעו״ד שייבחרכדרכן של בינות מלאכותיות, היא באמת לא שכחה אפילו פסיק, ודרשה שאני גם יעשה בדיקות מקדימות וגם יגיש תביעה ואנצח בה וגם אגבה את כל הכסף וגם אממן מכיסי הכל כולל הכל, ולא שכחה לכתוב, בהתחלה באמצע ובסוף שכל התענוג הזה, הוא על בסיס הצלחה הצלחתית בלבדתיק קשה, בסכום בינוני, והלקוח כמובן גר בחו״ל, ככה שעם יד על הלב, התעייפתי רק מלקרוא את כל מה שהיא כתבהאין לי מושג מי זה הבן-אדם מהצד השני של האוקיינוס, אולי הוא אחלה של בן-אדם, אבל אחרי כזה מן אי-מייל, יצא לי החשק, אפילו לחזור אליובינה עאלק.
עו״ד אלון לב
עורך-דין אחד שאני מכיר, לא חשוב שמות, הביא היום את הבת שלו לעבודהילדה קטנה, לא מבינה כלום מהחיים, ישבה כל הבוקר מול המסך, וצפתה בסרטונים מעצבנים של ילדיםבצהריים האבא שאל אותה מה היא רוצה לאכול, היא ענתה ׳שווארמה׳ והבן-אדם הלך, והשאיר אותה לבד במשרדרבע שעה ניסיתי לשכנע את הילדה, שהיא תרוויח בענק, אם כשאבא שלה יחזור, היא תאכל את הסלט שלי, ואני יאכל את השווארמה שלה ושנינו נהיה מרוציםשכנעתי שכנועים והסברתי הסברים והתחננתי תחנונים, וכל הזמן הזה, הילדה ישבה בכיסא, חיכתה לאבא שלה שיחזור, וצפתה בסרטונים מעצבנים של ילדיםכנראה שמשהו אחד, היא בכל זאת מבינה.
עו״ד אלון לב
אתמול בצהריים, נסעתי עם הילדים לבריכה ועל המדרכה ראיתי שולחן סלון כבד וענקאמרתי לעצמי, שאם היתה לי עכשיו מברגה, הייתי עוצר שנייה, מפרק את הרגליים ולוקח אותן, ככה שיהיהנסעתי, חזרתי, הורדתי את הילדים בבית ועשיתי סיבוב עם הרכב, לבדוק אם הרגליים של השולחן, עוד שם, אבל עדיין לא היתה לי מברגהאז דחפתי את השולחן הענק פנימה לרכב, הוא תפס את כל המושב האחורי, ועליתי הביתה לקחת מברגה, אבל במקום זה הלכתי לישון שנ״צכשקמתי משינה, הרכב כבר לא היה בבית וחיכיתי כל הערב, שיחזור הביתה בשלום, אני ארד שנייה למטה עם מברגה, אפרק את הרגליים, אזרוק את הפלטה הכבדה ושלום על ישראלאממה, הרכב עבר מיד ליד, לא נח בבית לשנייה, ומרוב עייפות הלכתי לישון וכל הלילה רק דאגתי, איך אני נפטר מהשולחן ?קמתי מוקדם בבוקר, התארגנתי, לקחתי מברגה, וכשבאתי לצאת מהבית, מה אני רואה באמצע הסלון קומפלט ?את השולחן.
עו״ד אלון לב
שמעתי עכשיו שמלי וליאל ברחו מישראל, בגלל פאקינג כמה מאות אלפי שקלים של חובאם זה נכון, מדובר באחד המעשים הכי מטופשים אבר, ואני אומר את זה בתור מומחה גדול למעשים מטופשים בעצמיעזבו את זה שהן הדאיגו חצי מדינה, כולל אשתי שחפרה לי שבוע מה שלומן, כאילו שאני נציג האינטרפול עלי אדמותמילא זה שבפעם הבאה שאיזה ישראלי ייעלם, כולם יזלזלו בנו ויגידו ׳זאב,זאב׳ אחרי שהוצאנו דונאטס מהפה של שוטרים מנומנמים בניידות בכל רחבי תבלאני מדבר על זה שמדינת ישראל, זה אשכרה גן-עדן לחייבים, ממש המקום הכי טוב בעולם להיות בו, אם אתה חייב שקל לבן-אדםמערכת בתי-משפט מלטפת, ומערכת הוצאה-לפועל מפנקת ועם הכסף שהן משכו של 50,000 שקל, אפשר היה לפשוט את הרגל גם לאמא, גם לבת ועוד היה נשאר תקציב בקופה לפשוט רגל לנכדה שתיוולדהן אשכרה יכלו לגור בפנטהאוז הכי נוצץ במדינה, לנסוע על מרצדס בליסינג, למשוך משכורת מהבנק או לחיות על הביטוח הלאומי, ועדיין לשלם לקופת הנושים, כמה גרושים בחודש כל אחת, ושכולם יתפוצצולפחות הסיפור הזה נגמר בהפי-אנד ומאחורינו, רק מעניין, על איזה סיפור חדש, אשתי תחפור לי מעכשיו.
עו״ד אלון לב
כבר לא יצא לי, להכניס קלטת לתוך מכשיר וידאו, ולשמוע איך הוא בולע אותה אליו עמוק פנימהפעם היה מכשיר כזה בכל בית, אז לאן נעלמו כולם לעזאזל ?!אני כבר אף פעם לא ארד למטה, אשב באוטו הקטן שלי, אדחוף אוסף להיטים לתוך הרדיו-טייפ, והרוח תפזר לי את השיער בזמן שאני שם פול-גזרדיו-טייפ כבר לא ראיתי שנים, ובשביל אוטו אני צריך לבקש רשות מהילדים, ומי בכלל יכול לשים פול-גז בפקקים, שלא לדבר על שיעראני כבר לא אזמין גרר באמצע הלילה, כי נתקעתי עמוק בדיונה, אחרי שרמזתי לדייט שלי, שנעבור למושב האחורי…כבר אין דיונות ואין לי רכב פרטי משלי ואני גם די בטוחשאשתי הנוכחית, לא מרשה.
עו״ד אלון לב
הייתי ילד מאוד מושפע מסרטים, והייתי מחקה כל מה שאני רואה על המסךראיתי רמבו ויצרתי לעצמי סכין קומנדו, ראיתי רובין-הוד וניסיתי לייצר קרוסבואו, שיצא מעאפן ובקושי עףבין לבין בניתי רובי צעצוע, מחתיכות מקל, שבקצה אחד גומייה, ובקצה השני אטב כביסה, הגומייה יורה חוט ברזל מכופף בצורת האות ח, ואיך חצי מהילדים בשכונה לא איבדו עין, אין לי מושג עד היוםאבל הכלי הכי מגניב שבניתי, היה נונצ׳קו בדיוק כמו שהיה לברוס לי, בכל הסרטים של אזניסרתי שתי חתיכות עץ ממטאטא, וחיברתי שרשרת ברזל קצרה, כזאת שמחברת בין הדלת למשקוףיום ולילה הייתי מתאמן עם הנונצ׳קו הזה, מנסה לחקות את מה שהמאסטר עשה על המסך, ותוך כדי גם הייתי משמיע קולות מפחידים בסינית, כי בלי זה, זה לא שווה לי כלוםיום אחד תפסתי בטחון, שאני כבר שולט בכלי, והתחלתי לנפנף איתו באוויר, ואז להעביר אותו מיד ליד, מהר, ועוד יותר מהר, ואז הכי מהר בעולםעד שבשיא המהירות, החטפתי לעצמי איזה בומבה רצינית בראשונגמר.
